כשבגד ישן מתבלה, אפשר לתרום אותו או להשליך אותו לפח המחזור, אבל מה עושים עם טלית קטן אחרי שהוא מתבלה או נקרע? האם טלית קטן צריך גניזה או שאפשר לשים אותו בפח המחזור כמו כל בגד אחר? בעוד שברור שספרי תורה, תפילין ומזוזות טעונים גניזה מכובדת בגלל קדושתם, לגבי טלית קטן הדעות חלוקות.
השאלה מתחדדת במיוחד כאשר מדובר בטלית קטן פתיל תכלת, שיש בו היבט מיוחד של מצווה ייחודית.
הדיון בנושא גניזת תשמישי קדושה בכלל, וגניזת טלית קטן פתיל תכלת בפרט, מתחיל עוד בתקופת הגמרא. במסכת מגילה (כו, ע”א) נאמר: “תשמישי מצווה – נזרקין, ותשמישי קדושה – נגנזין”.
כלומר, הגמרא מבדילה בין שני סוגים של חפצים; את אלו שמוגדרים כחפצי מצווה ניתן לזרוק לאשפה או למחזור כמו כל חפץ רגיל אחר, ואילו את אלו שמוגדרים כתשמישי קדושה – יש לגנוז.
גניזה היא מנהג יהודי קדום המתיכיחס לדרך הראויה לטיפול בתשמישי קדושה שאינם ראויים עוד לשימוש. המסורת היהודית מחייבת לנהוג בכבוד בכל דבר שיש בו שם ה’ או פסוקים מהתנ”ך.
במקום להשליך את הכתבים האלו לאשפה, הם נאספים ונשמרים במקום מיוחד הנקרא “גניזה” עד לקבורתם בכבוד. המנהג מקורו בתקופת בית המקדש, והתפרסם במיוחד בעקבות גילוי הגניזה הקהירית בבית הכנסת בן עזרא במצרים.
כיום, בתי כנסת רבים מקיימים שירותי גניזה ומקפידים על קבורת דברי הגניזה בדרך מכובדת, בהתאם להלכה היהודית המקובלת מזה דורות רבים. בישראל בכל שנה גונזים כ-3,000 טונות של חומרי גניזה!
האם טלית קטן פתיל תכלת מצריך גניזה או שניתן לנהוג בו כאילו היה בגד רגיל? – הלכות ציצית בשולחן ערוך פסק רבי יוסף קארו זצ”ל שפתילי הציצית עצמם הם תשמיש מצווה ולא תשמיש קדושה, ולכן אין חובה לגנוז אותם.
“חוטי ציצית שנפסקו”, כלומר, נקרעו, כותב השולחן ערוך (או”ח כא, א), “יכול לזרקן לאשפה, מפני שהיא מצווה שאין בגופה קדושה”. ובכל זאת, ישנו סייג להלכה זו: “אבל כל זמן שהם קבועים בטלית אסור להשתמש בהם, כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה משום בזוי מצוה”.
כלומר, בזמן שפתילי הציצית עדיין קשורים בטלית צריך לשמור על כבודם ולא לעשות בהם שימוש משני, ועל כן יש להפריד אותם מהטלית.
הרמ”א, רבי משה איסרליש זצ”ל, מחמיר מעט יותר, ולפי פסיקתו, “יש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהן מנהג בזיון, לזורקן במקום מגונה, אלא שאינן צריכין גניזה”.
כלומר, על אף שאין חובה הלכתית גמורה לגנוז את פתילי הטלית, מן הראוי לשים אותם במקום מכובד ולא סתם כך בפח כאילו היו סתם אשפה רגילה.
הרמ”א מוסיף וכותב שיש יהודים שמחמירים יותר לגנוז את הפתילים: “ויש מדקדקין לגונזן, והמחמיר ומדקדק במצוות תבוא עליו ברכה”.
התכלת שבציצית מזכירה את כיסא הכבוד, “תניא היה ר’ מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני התכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד” (מנחות מג, ע”ב), ולכן יש לה ייחוד רוחני עליון.
האם עניין זה מתבטא בהלכות גניזה של פתילי התכלת לעומת פתילי הלבן? בימיו של השולחן ערוך לא הייתה אפשרות ללבוש תכלת, ולכן ההלכה שהוא מביא מתייחסת לפתילים הלבנים בלבד.
אף על פי כן, מאחר שאין כל הבחנה במקור הלכתי בין פתילים הלבן לפתילי התכלת בהקשר של כבוד והימנעות מהשלכה, אין יסוד להניח שחובה עלינו להחמיר יותר בעניין טלית קטן פתיל תכלת.
פתילי התכלת היפיפיים מזכירים לנו את השמיים ואת כיסא הכבוד, ויש בהם הדר ויופי מיוחדים. אך האם מדובר בחובה הלכתית גמורה או בהידור בלבד? האם חובה ללכת עם טלית קטן פתיל תכלת? האם ציצית תכלת היא חובה או הידור?
בתורה נאמר על מצוות הציצית: “ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת”, כך שפתילי התכלת הן חלק מקיום המצווה מדאורייתא, מן התורה.
אכן, מאחר שבמשך שנים רבות היה קשה מאוד להשיג פתיל תכלת, בגלל גזירות עמים זרים, קבעו חכמים במשנה ש”התכלת אינו מעכב את הלבן”.
משמעות הדבר היא שניתן, מבחינה הלכתית, להטיל בטלית קטן או טלית גדול פתילי לבן בלבד כדי לקיים את המצווה, ופתילי התכלת הם הידור. אמנם, מרגע שהתכלת חזרתה והתגלתה מחדש בדורנו, מצוות התכלת הולכת ונעשית מחדש חובה של ממש, ולכל הפחות דבר מומלץ.
כיצד לשמור על טלית ותפילין? שמירה על יופייה המיוחד של טלית קטן פתיל תכלת מצריכה הקפדה על שמירתה מנזק ישיר.
למעשה, שמירה על הטלית והתפילין היא חובה הלכתית וגם דרך מעשית לשמר את תשמישי הקדושה לאורך זמן. יש להניח את התפילין בנרתיק מיוחד, כשהן מגולגלות כראוי ומוגנות מפני לחות ונזקי סביבה.
חשוב להקפיד שהרצועות לא יתקפלו בצורה חדה העלולה לגרום לסדקים. את הטלית יש לקפל ולאחסן במקום יבש, רצוי בשקית בד או תיק מיוחד המאפשר לבד “לנשום”. מומלץ לבדוק מדי פעם את שלמות פתילי הציצית ואת מצב הקשרים.
יש להרחיק את התפילין והטלית ממקורות חום או קור קיצוניים ומחפצים כבדים העלולים ללחוץ עליהם ולפגוע בהם. את הטלית יש להרחיק מחפצים חדים שעלולים לקרוע את הבד או הפתילים.
בעוד השולחן ערוך מגדיר את פתילי הציצית כתשמישי מצווה שאינם טעונים גניזה, הרמ”א נוקט בגישה מחמירה יותר.
בפועל, למרות שאין חובה הלכתית מוחלטת לשים אותם בגניזה, המנהג המקובל כיום לא לזרוק לאשפה טלית קטן רגילה או טלית קטן פתיל תכלת שהציציות קשורות בו, אפילו אם הטלית עטופה בשקית ניילון, אלא להניח אותה בבית או במקום אחר.
אכן, בגד טלית שהוסרו ממנו הציציות, מותר לזורקו לאשפה אם הוא קשור בתוך שקית ניילון. כדי לנהוג כבוד בתשמישי מצווה כמו פתילי הציצית ולהימנע מהשלכתם באופן מבזה, מומלץ להפריד את פתילי התכלת והלבן מהטלית הקטן ולגנוז אותם במתקן הגניזה הייעודי.
יש הנוהגים להשתמש בפתילי ציצית ישנים כסימניות לספרי קודש, וכך לשמור עליהם למטרה מכובדת ואף מקודשת.
