מדריך קשירה לשיטת

רמב”ם 13

רמב”ם 13

הרמב”ם הבין את הפסוק “ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת” כהוראה לכרוך את פתיל התכלת על ציצית הכנף. כלומר: פתיל התכלת צריך להיכרך סביב שבעת הפתילים הלבנים. לכן הוא סובר שכל הכריכות בכל חולייה (קבוצה של שלוש כריכות) יהיו של תכלת, למעט הראשונה והאחרונה. לפי שיטתו, צורת החולייה נשמרת באמצעות תחיבת החוט שאיתו כורכים בתוך שלושת הכריכות עצמן לאחר הכריכה. על אף שהרמב”ם אינו אומר זאת במפורש, בדרך כלל קושרים קשר כפול בתחילת הציצית, סמוך לבגד.

הערה: קשירת ציצית לפי שיטת רמב”ם 7 זהה לחלוטין לזו המתוארת כאן, בהבדל יחיד: כורכים 7 חוליות במקום 13.

הלכות ציצית פרק א’

ז) וְלוֹקֵחַ חוּט אֶחָד מִן הַלָּבָן וְכוֹרֵךְ בּוֹ כְּרִיכָה אַחַת עַל שְׁאָר הַחוּטִין בְּצַד הַבֶּגֶד וּמַנִּיחוֹ. וְלוֹקֵחַ חוּט הַתְּכֵלֶת וְכוֹרֵךְ בּוֹ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת בְּצַד כְּרִיכָה שֶׁל לָבָן וְקוֹשֵׁר. וְאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת הֵם הַנִּקְרָאִין חֻלְיָא. וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָא שְׁנִיָּה בְּחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת לְבַדּוֹ. וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָא שְׁלִישִׁית וְכֵן עַד חֻלְיָא אַחֲרוֹנָה שֶׁהוּא כּוֹרֵךְ בָּהּ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת. וּכְרִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל לָבָן. מִפְּנֵי שֶׁהִתְחִיל בְּלָבָן מְסַיֵּם בּוֹ שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְלָמָּה יַתְחִיל בְּלָבָן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סָמוּךְ לִכְנַף מִינָהּ. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא עוֹשֶׂה בְּאַרְבַּע הַכְּנָפוֹת

ח) כַּמָּה חֻלְיוֹת הוּא עוֹשֶׂה בְּכָל כָּנָף. לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁבַע וְלֹא יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וְזוֹ הִיא מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְאִם לֹא כָּרַךְ עָלֶיהָ אֶלָּא חֻלְיָא אַחַת כְּשֵׁרָה. וְאִם כָּרַךְ הַתְּכֵלֶת עַל רֹב הַצִּיצִית כְּשֵׁרָה. וְנוֹי הַתְּכֵלֶת שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַחֻלְיוֹת בִּשְׁלִישׁ הַחוּטִין הַמְשֻׁלְשָׁלִין וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁיהֶן עָנָף. וְצָרִיךְ לְפָרְדוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּצִיצִית שְׂעַר הָרֹאשׁ

הערות:

  1. כדי ליצור את החולייה הראשונה לוקחים את אחד מפתילי הלבן וכורכים אותו פעם אחת סביב שאר הפתילים הנותרים. לאחר מכן כורכים את פתיל התכלת פעמיים מסביב לשאר הפתילים ותוחבים את הפתיל הלבן ואת פתיל התכלת יחד לתוך הכריכות כדי ליצור קשר ולייצב את החולייה.
  2. 11 החוליות האמצעיות נעשות באמצעות כריכה של פתיל התכלת סביב שאר הפתילים שלוש פעמים. את קצה הפתיל תוחבים לתוך הכריכות כדי ליצור קשר. פתיל התכלת שבו השתמשנו נקרא “שמש” והוא ישמש אותנו גם עבור כריכת שאר הכריכות (על אף שאין כל חובה הלכתית להמשיך ולכרוך עם אותו פתיל).
  3. החולייה האחרונה נעשית באופן הבא: כורכים שתי כריכות של תכלת וכריכה אחת של לבן, ותוחבים את הפתילים יחד לתוך החולייה כדי ליצור קשר. כלומר, החולייה האחרונה דומה לכריכה הראשונה, אך נעשית בסדר הפוך.