“לפי שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ואנן דלית לן תכלת לא קפדינן בהא והא נמי דאמרינן צריך לקשור על כל חוליא וחוליא היינו כדי שיהא ניכר התכלת ומה שאנו נוהגים חמשה קשרים פירש בקונטרס גבי ציצית שקולה כנגד כל המצות לפי שציצית עולה ת”ר וח’ חוטין וחמשה קשרים עולה תרי”ג ומיהו כל ציצית האמורים בפרשה חסירים יו”ד ויש לומר שיש פסוק והיה לכם לציצית וג’ ציצית כתובים בפרשה ולמ”ד זו משלימתן וכן נוהג רבינו תם לעשות אותן ה’ קשרים ב’ בסמוך לטלית וג’ סמוך לפתיל משום מעלין בקדש ולא מורידין כדאמרינן שמסיים בלבן ועל כל קשר שני קשרים כדי שיהא קשר של קיימא מיהו לא מצינו שום סמך בהש”ס מפורש מה’ קשרים ויש לומר דהא דאמרינן צריך לקשור על כל חוליא וחוליא היינו אחת של לבן ואחת של תכלת שהן שתים והשתא כשאין פוחת משבע עושה ה’ קשרים סמוך לטלית קשר אחד ואחר כך שתי חוליות אחת של תכלת ואחת של לבן קשר אחד עד שמסיים שש חוליות הרי ארבעה קשרים ואחר כך עושה חוליא שביעית של לבן כדי שיהא מסיים בלבן ואחר כך קושר אחד הרי ה’ קשרים ויש מפרשים לא יפחות משבע כריכות בין כל קשר וקשר”.
1. “קשר יחיד” יוצרים באמצעות קשירה פשוטה של ארבעת הפתילים שבצד אחד של הבגד עם ארבעת הפתילים שבצד השני. “קשר כפול” הוא למעשה שני קשרים פשוטים, זה על גבי זה.
2. “חולייה” לבנה יוצרים באמצעות כריכה של פתיל לבן סביב שבעת הפתילים הנותרים שלוש פעמים. לכריכה זו משמש בדרך כלל החוט הארוך יותר המכונה “שמש” – ואיתו נמשיך לכרוך גם את שאר החוליות הלבנות (על אף שאין כל חובה הלכתית להמשיך ולכרוך עם אותו פתיל).
3. “חולייה” תכולה תיעשה באותו אופן כמו הלבנה, אך באמצעות פתיל תכלת.
