הראב”ד ורב נטרונאי גאון

השגת הראב”ד למשנה תורה הלכות ציצית פרק א' הלכה ז'

ולוקח חוט אחד מן הלבן וכו’ עד בארבע הכנפות. כתב הראב”ד ז”ל /א”א/ זה הסדר אין לו שרש ולא ענף ולמה יותר בתכלת מבלבן שהוא מין כנף וממנו מתחיל ובו מסיים ובכריכותיו הוא ממעט אין זה כי אם שגיון גדול, והגאון רב נטרונאי ז”ל סידר אותו יפה סידור נאה מאד על דרך שאמרה ההלכה, וכמה שיעור חוליא כדי שיכרוך וישנה וישלש אתכלת קאי, ותנא דתנא הפוחת לא יפחות משבעה על הכריכות קאי שהן שלש מן התכלת וארבע מן הלבן מפני שמתחיל בלבן ומסיים בלבן, קושר תחלה סמוך לכנף קשר אחד בחוט לבן ובחוט של תכלת והוא שנקרא קשר העליון ואחר כך כורך שני חוטין אחד של לבן ואחד של תכלת עד שש כריכות והשביעית לבן לבדו וזהו שבע שאמרנו והן חוליא אחת ואלו הכריכות כולן על ששה החוטין המשלשלים והמשולשלים בכנף ובענין זה עושה ה’ קשרים ובין כל קשר וקשר חוליא של שבע כריכות כאשר אמרנו, ונהגו לעשות חוליא אחת בשני קשרים סמוך לכנף ושתי חוליות בסוף הגדיל עם שלשה קשרים ובאמצע כורך בלא דקדוק בין מכונס בין מפוזר בתכלת ולבן עכ”ל.

הערות:

1. “חולייה” נותרת באמצעות אחיזה של פתיל לבן אחד ופתיל תכלת אחד יחד וכריכתם סביב ששת הפתילים הנותרים שלוש פעמים, כאשר מקפידים שהכריכה הראשונה תהיה לבנה. אחרי הכריכה המשותפת של שני הפתילים יחד שנותנת שש כריכות בסך הכל, מוסיפים עוד כריכה אחרונה, שביעית במספר, שנעשית עם הפתיל הלבן בלבד. פתילי התכלת והלבן שבהם השתמשנו לכריכות נקראים “שמש” והם ישמשו אותנו גם עבור כריכת שאר הכריכות (על אף שאין כל חובה הלכתית להמשיך ולכרוך עם אותו פתיל).
2. בסוף כל חולייה יוצרים “קשר חוט תכלת-לבן יחיד” באופן הבא: יש לכרוך פתיל לבן אחד ופתיל תכלת יחד סביב ששת הפתילים הנותרים ולאחר מכן לתחוב את קצות הפתילים הללו לתוך הלולאה שנוצרה ולהדק.