במדבר ט”ו
(לח) דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:
(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־כׇּל־מִצְוֺת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא־תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:
(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:
דברים כ”ב
(יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה־בָּהּ:
בראשונים קיימות שלש דעות לגבי היחס בין מספר חוטי הלבן למספר חוטי התכלת:
וכמה שיעור חוליא? תניא, רבי אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש, תאנא הפוחת לא יפחות משבע, והמוסיף לא יוסיף על שלוש עשרה. הפוחת לא יפחות משבע – כנגד שבעה רקיעים, והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה – כנגד שבעה רקיעין וששה אוירין שביניהם.
(מנחות ל”ט)
נחלקו הראשונים למה מתייחסים המספרים שבע ו- שלש עשרה. רובם סוברים שמספרים הללו מתייחסים לחוליות (שכל אחת נעשת על-ידי שלשה ליפופים כפי שאומר רבי). כאשר אין תכלת לא נהוג לעשות את החוליות האמורות, אך בזמן שקושרים ציצית עם התכלת קיים המושג חוליה.
תנא, כשהוא מתחיל, מתחיל בלבן – ‘הכנף’, מין כנף; וכשהוא מסיים, מסיים בלבן – מעלין בקודש ולא מורידין.
(מנחות ל”ט)
נחלקו המפרשים בפירושה של גמרא זו:
ואמר רבה שמע מינה קשר עליון דאורייתא
(מנחות ל”ט)
רש”י ותוספות שם מביאים שתי אפשרויות לגבי מיקומו של קשר עליון זה:
קיימת מחלוקת לגבי טבעו של הקשר בציצית. הגאונים (גאוניקה, ח”ב, עמ’ 331) סוברים שהקשר הוא חוט שנתחב מתחתיו. ר”ת (מנחות ל”ט., ד”ה לא) משווה בין הלכות ציצית להלכות שבת ולכן מחייב קשר כפול.
לפי רבנו חננאל, הקשר נעשה על-ידי ליפוף חוט אחד מסביב לכל יתר החוטים. המרדכי סובר שיש לקשור את ארבעת החוטים בארבעת החוטים האחרים.
אמר רבא שמע מינה צריך לקשור על כל חוליא וחוליא
(מנחות ל”ח)
ציצית ,שש מאות. שמונה חוטין וחמישה קשרים, הרי שש מאות ושלש עשרה
(תנחומא, פ’ קרח י”ב)
אמר רב הונא אמר רב ששת אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב… ונויי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף
(מנחות ל”ט)
13 חוליות כאשר צבעה של כל חוליה מתחלף לסירוגין מבין לבן לתכלת ומשולבות בין 5 קשרים כפולים. בין הקשר הראשון והשני – 3 חוליות (לבן,תכלת, לבן). אחרי הקשר השני 3 חוליות (תכלת, לבן, תכלת). אחרי הקשר השלישי, עוד 3 חוליות (לבן, תכלת, לבן) ואחרי הקשר הרביעי – 4 חוליות (תכלת, לבן, תכלת, לבן).
13 חוליות, כאשר צבע החוליות מתחלף לסירוגין בין לבן לתכלת, משתלבות בין 5 קשרים כפולים. בין הקשר הראשון לשני – 4 חוליות (לבן, תכלת, לבן, תכלת) וכן בין השני לשלישי ובין השלישי והרביעי. בין הקשר הרביעי לאחרון – חוליה אחת לבנה.
כל הליפופים הם בתכלת חוץ מהליפוף הראשון והאחרון. 7 או 13 חוליות שבסופן קשר – לחזקן ולהפרידן אחת מהשניה. ליהודי תימן ישנה מסורת (שקיימת גם בציצית ללא תכלת) של קשירת כל חוליה באופן מיוחד.
ע"פ הרב נטרונאי גאון – 5 קשרים. בין כל קשר, 7 עד 13 כריכות כאשר צבעה של כל כריכה מתחלף לסירוגין בין לבן לתכלת. בין הקשר השני והשלישי מספר הכריכות אינו מוגדר. וכן לא לגמרי ברור האם צבען מתחלף לסירוגין בין לבן לתכלת או האם הן כולן לבן.
לפי שיטת האדמו”ר מראדזין המבוססת על שיטת האר”י – כל הליפופים הם בתכלת חוץ מהליפוף הראשון והאחרון. יש 5 קשרים: בין הראשון והשני – 7 ליפופים. בין השני לשלישי – 8 ליפופים. בין השלישי לרביעי – 11 ליפופים. בין רביעי לחמישי – 13 ליפופים. כל קבוצה של 3 ליפופים מופרדת על-ידי הכנסת פתיל התכלת מתחת לעצמם כדי לחברם יחד.
קשר כפול בהתחלה ואחריו חוליה (בת 3 כריכות) של לבן וחוליה של תכלת ואחריה קשר כפול שני. אח”כ שוב חוליה של לבן וחוליה של תכלת וקשר כפול, ושוב חוליה של לבן וחוליה של תכלת וקשר כפול, ומסיים בחוליה לבנה וקשר כפול. יש בסה”כ 7 חוליות ו5- קשרים.
7 או 13 חוליות כאשר הלבן והתכלת מתחלפים לסירוגין. יש קשר בתחילה ובסוף ועל-פי בעל העיטור, יש קשר אחרי כל חוליה (קשרים אלה אינם כפולים אלא שהפתיל מוכנס מתחת לעצמו – ולפי שו”ת בנימין זאב הקשרים הם כפולים).
