אמירת "לשם מצוות ציצית" – הלכה או המלצה?

החיים המודרניים מושכים אותנו לכל הכיוונים, אנחנו מוצפים בגירויים, הקשב שלנו מוסח מאוד והרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו באמצע עשייה של משהו, מבלי שאנחנו יכולים לזכור למה בעצם.

המחשבה נודדת בזמן שהגוף פועל. מול אתגרי הסחות הדעת, ההלכה היהודית דורשת מאיתנו את היכולת להתכוונן בעדינות ולכוון את עצמנו לעשייה מוחלטת, כזו שבה האדם נמצא במודעות מלאה וכוונה שלמה בזמן שהוא עושה את מה שהוא עושה.

כוונה כזו נדרשת בפרט בעת קיום מצוות, גישה המכונה בשם "כוונה במצוות". לשאלה האם התכוונתי או לא יש משמעות כבדה במקרה שבו עשיתי דבר לא טוב.

למשל, פגעתי בחבר, אבל משמעות כבדה לא פחות גם במקרה שבו אני עושה דבר טוב. לא דומה מעשה שנעשה כלאחר יד למעשה שבו אני משקיע את כל נפשי ומאודי.

במאמר זה נדון בשאלה מהי כוונה בעת עשיית מצוות, מה פירוש המונח "כוונה", והאם אמירת "לשם מצוות ציצית" היא חובה גמורה או רק הצעה טובה.

פשוט להתרכז

"כוונה במצוות", או "מצוות צריכות כוונה", הוא כלל הלכתי שפירושו הוא שהאדם צריך להתרכז במצווה שהוא עושה; כלומר, בה ולא בדברים אחרים.

יש כאלו הכוללים בכוונה גם את הידיעה של מהות הפעולה, קיומה מתוך התכווננות נפשית ומחשבתית, אמונה בה' או ידיעה שהוא שציווה על קיום המצוות בכלל ועל המצווה שאותה אנחנו מקיימים עכשיו בפרט.

לפי כל הדעות, את המצווה יש לעשות מתוך קשב מרבי וריכוז במצווה עצמה.

מה מקור הצורך ב"כוונה במצוות"?

לפי דעה אחת, מקור הכלל הוא בפסוק:

"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים כו, טז).

על פי דעה אחרת בפסוק:

"וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (שם יא, יג).

וככלל, עשיית מצווה "ובכל הלב ובכל הנפש" מתפרשת כעשייה שבה לב האדם קשוב כולו לדבר שהוא עושה ברגע זה. בנוסף לכך האדם צריך להרגיש מחובר בכל נימי נפשו למצווה שבה הוא עסוק כאן ועכשיו.

הצורך בכוונה תקף לגבי כל מצווה ומצווה, ובוודאי לגבי מצוות שיש להן מהות רוחנית עמוקה.

כמו מצוות ציצית תכלת, שמחברת את הלבן לתכלת ואת הארץ לשמיים. במצווה זו הכוונה מהותית לקיום.

ואין כמו הסתכלות מכוונת בפתיל התכלת, בחוליות ובכריכות שלו, כדי להפוך את קיום המצווה החשובה לעילאי ומרומם עוד יותר.

"כוונה במצוות" הלכה למעשה

בתלמוד נחלקו אמוראים האם מצוות צריכות כוונה או לא, ולהלכה נפסק לפי השיטה שמצוות צריכות כוונה.

משום כך, אם אדם קיים מצווה ללא כוונה הוא לא יצא ידי חובת המצווה, ועליו לחזור ולקיים אותה שוב, הפעם עם כוונה.

כך, למשל, אם קרא בתורה את הפרשה שבה נזכרת קריאת שמע מבלי להתכוון לקיים את מצוות קריאת שמע, הוא לא קיים את המצווה.

עליו לקרוא שוב, הפעם מתוך כוונה לקיים מצוות קריאת שמע.

גם כך לגבי מצוות ציצית, הן בשעת לבישתה, אך גם בשעת הכנתה, אז נדרשת אמירת "לשם מצוות ציצית".

האמירה בפה של "לשם מצוות ציצית"

בעת הכנת הציצית נוהגים לומר בפה "לשם מצוות ציצית", כדי להבטיח שהמעשה של טווית הפתילים וקשירתם בבגד יהפכו למעשה מצווה במלוא מובן המילה.

בהלכה נקבע שפעולות רבות הדורשות כוונה צריכות להיעשות מתוך ייחוד קיום מצווה, והכנת הציצית היא אחת מהן.

הקשירה עצמה יכולה להיראות כפעולה פשוטה, אך ללא הכוונה היא עלולה להיחשב מלאכה סתמית.

באמירה זו, "לשם מצוות ציצית", האדם שמכין או קושר את הציצית מבטא בפיו את הידיעה שהוא פועל על פי הציווי האלוקי, וכך הופך את פעולתו למקודשת.

לכן, רבים מקפידים להוציא מילים אלו בפה ממש, כדי לתת לכוונה משמעות מעשית ולעגן את ההכנה במסגרת מחייבת.

ההידורים שבהם אנחנו נוהגים "לשם מצוות ציצית"

ישנן מלאכות שונות בהכנת הציצית שבהן נדרשת כוונה מיוחדת, ולכן נוהגים לומר לפני עשייתן "לשם מצוות ציצית".

מלאכות אלו כוללות את הטוויה, השזירה, הצביעה וקשירת הפתילים בבגד.

כל השלבים הללו מתבצעים במפעל פתיל תכלת מתוך כוונה "לשם מצווה".

יש הנוהגים להקפיד על כך גם בשלב המוקדם יותר של ניפוץ הצמר, ולשם כך קיימים סטים מיוחדים המכונים "ניפוץ לשמה".

אומנם אין להם ביקוש רב, אך אנחנו בכל זאת מייצרים מדי שנה כמה מאות יחידות של ניפוץ לשמה.

שאלות נפוצות

איך יש לכבס בגד עם ציציות?

איך מכבסים ציצית או טלית? התשובה פשוטה: רצוי מאוד לכבס אותן ביד בלבד ולא במכונה. מאחר שציצית היא בגד עדין, הכביסה ביד תיעשה במים פושרים, סבון מתאים ועדינות רבה.

אם בכל זאת רוצים לכבס באמצעים מכניים, כדאי לעשות זאת אך ורק באמצעות מכוני כיבוס יבש המתמחים בטיפול בטליתות וציציות.

ומה לגבי חומרים מלבינים?

בכביסה ביד או במכון לכיבוס יבש יש להימנע משימוש בחומרים מלבינים העלולים לפגוע בצבע המופק מהיצור הימי חילזון ארגמון קהה קוצים.

האם גם קטנים חייבים במצווה ציצית?

מצוות ציצית לילדים היא מצווה חינוכית. אף שאין עליהם חיוב מן התורה, רבים מקפידים לרכוש לבנים בציצית כבר בגיל צעיר, כדי להרגיל אותם בקיום המצווה ולהכניס אותם לאווירה של קדושה.

מה ההבדל בין סוגי הטליתות המיועדות לילדים?

הדגמים השונים של טלית לילדים מותאמים כולם במידה ובמשקל לילדים. ההבדלים שיש הם בסוג הבד, דגם האריגה וצבע הפסים. בבר מצווה מקובל להעניק לילד טלית גדולה יותר, וכך להרגיל אותו בהדרגה לקיום המצווה בצורה מהודרת.