התכלת היא צמר צבוע שבו השתמשו בתקופה העתיקה ועל פי המסורת צבעו היה כחול. בשל ערכה הרב, התכלת מוזכרת בתורה כמה וכמה פעמים בשורה אחת עם הזהב והכסף. מצווה מן התורה לקשור פתילי תכלת בציציות בגד בן ארבע כנפות. כמו כן, בתכלת השתמשו גם בבגדי הכהונה ובמקדש.
בגמרא מוזכר שמקור התכלת הוא בעל חיים ימי הנקרא “חילזון”. וכך מתואר החילזון במסכת מנחות: “גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחת לשבעים שנה”. מקורות הלכתיים, היסטוריים וכימיים, כמו גם ממצאים ארכיאולוגיים, מצביעים על החילזון ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus), כמקור לתכלת.
לחילזון הארגמון יש בלוטה שבה הוא אוגר נוזל – שלאחר הוצאתו מהבלוטה הופך לחומר בשם דיברומו-אינדיגו. כשמכניסים צמר לתמיסה מחוממת של דיברומו-אינדיגו נוצר ביניהם קשר כימי. קרני השמש הופכים את הדיברומו-אינדיגו לאינדיגו וכתוצאה סופית מתקבל צמר צבוע בכחול.
חלזונות הארגמון מצויים בחוף הים התיכון. בישראל העתיקה, על פי רוב, ניצודו החלזונות בשטחו של שבט זבולון, בצפון-מזרח חוף הים התיכון. חפירות ארכיאולוגיות באזור זה גילו שרידים של תעשיית הצבע וקונכיות שבורות של ארגמונים. כיום, חלזון הארגמון מוגן בידי החוק הישראלי, ולכן חומר הגלם מובא מאזורים אחרים של הים התיכון, כמו ספרד ויוון, שבהם חלזונות אלה ניצודים לאכילה.
הפקת חומר הגלם נעשית בידי פועלים בהשגחת עמותת “פתיל תכלת”. הצביעה נעשית על ידי עובדי העמותה במפעל על יד ירושלים, בפיקוחו של הרב אליהו טבגר, ממייסדי העמותה, ובהתייעצות עם רבנים פוסקים. הצמר נצבע בכוונה מפורשת לשם מצוות ציצית, כמבואר בהלכה.
ישנן כמה שיטות בנושא קשירת התכלת בציצית. חשוב לזכור שפרט לדרישות מינימליות מסוימות, שיטה אחת לא פוסלת ציצית הקשורה על פי שיטה אחרת. כיום ניתן להשיג תכלת הקשורה על פי השיטות של רוב הפוסקים והמנהגים, כולל הגר”א, רמב”ם, ספר החינוך וחב”ד (ראה שיטות הפוסקים בנושא קשירת ציצית עם תכלת).
קשירה של תכלת בציצית היא מצווה מן התורה. מצווה זאת נוהגת בכל מקום ובכל זמן וללא קשר לקיומו של בית המקדש. רק לאחרונה ניתנה לנו האפשרות והזכות להתחיל בחידוש מצוות התכלת בדורנו – דבר שהיינו מנועים ממנו במשך מאות שנים. האם ניתן לאפשרות זאת להיעלם שוב ח”ו?
המקורות ההלכתיים, ערימות קונכיות הארגמונים במרכזי הצביעה העתיקים בחוף הים התיכון, הראיות מהספרות המדעית העתיקה ואנליזות כימיות – כל אלו מצביעים על נכונות הטענה, שהארגמון קהה הקוצים (Murex Trunculus) הוא מקור התכלת של התורה. בנוסף, המספר ההולך וגדל של פוסקים ואנשי הלכה שלובשים תכלת מחזק טענה זו, וגם אתם יכולים להצטרף אליהם.
