התכלת בתנ”ך

הרקע לתקופה

התכלת ליוותה את עם ישראל מראשית ימינו כעם. התכלת, שנחשבה לצבע מלכותי יקר ערך, נזכרת בתיאור מלאכת המשכן, בבגדי הכהונה ובמצוות ציצית. התורה מצווה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר טו, לח), ומאותו רגע ואילך, יהודים השתמשו בתכלת והטילו אותה בציציותיהם.

התרבות המינואית

תקופת דור הפלגה

המינואים, תושבי כרתים, היו הראשונים שהשתמשו בחלזונות הארגמונים לצביעת בדים –
בערך בזמן שבו נולד אברהם אבינו.
לאחר שהתגלו הצבעים הסגולים והכחולים המדהימים שניתן היה להפיק מהחלזונות,
הם הפכו לסחורה היקרה ביותר באגן הים התיכון.

אברהם

תקופת האבות

לאחר שאברהם אבינו הביס את אויביו, מלך סדום הציע לו מנחה נדיבה.
מתוך אמונה בה’, סירב אברהם אבינו לקבל את המנחה,
ואפילו לא את המתנה הקטנה ביותר שבה – “מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל” (בראשית יד, כג).
לפי המדרש, מעשה אמונה עמוק זה הוא הסיבה לכך שאנו, צאצאיו של אברהם אבינו,
זכינו במצוות פתיל התכלת בציצית.

מכתבי אל-עמארנה

תקופת האבות

באכדית, השפה ששימשה את האשורים והבבלים במשך אלפי שנים,
הבדים הכחולים והסגולים היפים שנצבעו בארגמונים נקראו בשמות “תה-כיל-תו” ו”אר-גה-מה-נו”.
לוחות שנמצאו בתל אל-עמארנה שבמצרים, ומיוחסים לתקופה שאחרי זמן אברהם אבינו,
הם העדות הכתובה המוקדמת ביותר למונחים אלו.
הלוחות כוללים רשימה של הפריטים היקרים שהעניקה נסיכה מממלכת מיתני
(צפון סוריה של ימינו) כנדוניה לנסיך מצרי.

יהודה ותמר

תקופת האבות

כשתמר, כלתו של יהודה, הציגה בפני כל העם את “לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים” (בראשית לח, כה) שנתן לה חמיה,
הודה יהודה שתמר צדקה ממנו, תוך הפגנה עמוקה של יושרה ואומץ.
לפי המדרש, כנות זאת היא הסיבה לכך שאנו, צאצאיו של יהודה, זכינו למצוות הציצית
ולפתיל התכלת – שהוא סימן למלוכה.

יעקב ובניו

תקופת האבות

כשביקשו בני יעקב לרדת למצרים לשבור אוכל, הורה להם יעקב אביהם
להכין מנחה יקרה לפקיד המצרי כדי לרכך את ליבו, מבלי שידע שפקיד זה הוא יוסף בנו.
יעקב ייעץ לבניו לבחור “מִזִּמְרַת הָאָרֶץ” (בראשית מג, יא), מונח שהמדרש מפרש כמתייחס לחילזון
הנחשב ויקר הערך, הארגמון, מקור צבע התכלת.

יציאת מצרים

תקופת השבטים

עם יציאתם ממצרים, לקחו בני ישראל מהמצרים “כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת” (שמות יב, לה).
רש”י, המסתמך על המדרש, מדגיש ש”שמלות” אלו היו בעלות ערך שעלה על זה של הזהב והכסף.
אפשר שבגדים אלו היו בגדי תכלת וארגמן, ששימשו בהמשך כמקור התכלת והארגמן של המשכן.
ואכן, במהלך ההיסטוריה היו תקופות שבהן בדי תכלת וארגמן היו שווים עד פי 20 ממשקלם בזהב!

לפיס לזולי

תקופת המסעות

התכלת חולקת את צבעה עם אבן החן המרהיבה לפיס לזולי, המכונה בתורה ‘ספיר’.
לפי המדרש, גם לוחות הברית “היו של ספיר”.
בדומה, מתחת לרגלי הקב”ה, כפי שנאמר בתורה, הייתה לבנה של ספיר,
שצבעה שיקף את טוהר השמיים (שמות כד, י).
זו הסיבה לכך שהתכלת היא תזכורת מתמדת לתורה הקדושה ולמצוותיה,
כמו גם לכיסא הכבוד של מלכי המלכים, הקב”ה.

המשכן

תקופת המסעות

“וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” (שמות כה, ח)
כך ציווה ה’ את בני ישראל בתחילת מסעם במדבר.
משכן זה נבנה מהחומרים הטובים ביותר וקושט ביריעות יקרות של תכלת וארגמן.
בניית המשכן משקפת את יצירת העולם עצמו:
ה’ יצר לנו עולם יפהפה לחיות בו, ואנו משיבים לה’ בבניית משכן יפהפה
שאליו מופנים כל המשאבים, הכישרונות והיצירתיות שלנו.

הכהן הגדול

תקופת המסעות

“מה נהדר היה מראה כהן הגדול”, כך נאמר בפיוט ליום הכיפורים.
בנוסף ללבושו הייחודי של הכהן הרגיל, לכהן הגדול ניתנה הזכות ללבוש עוד ארבע
בגדים מלכותיים, “לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת” (שמות כח, ב), שכל אחד מהם יוצר מהחומרים המפוארים ביותר –
זהב נוצץ, אבנים יקרות ובדים יוקרתיים.
בגדים אלו כוללים את המעיל, האפוד, החושן והציץ –
ולתכלת יש תפקיד חשוב ביצירה של כל אחד מהבגדים האלו,
ובמיוחד ביצירת המעיל, שנארג כולו מתכלת – “כְּלִיל תְּכֵלֶת” (שמות כח, לא).

בית המקדש

תקופת המקדש הראשון

כשבנה שלמה המלך את בית המקדש הראשון, הוא פנה לעזרת חירם מלך צור.
מלך צור שלח אומנים מומחים בעבודה עם ארגמן ותכלת. (דברי הימים ב’ ב’).
באתר הארכאולוגי תל שקמונה, כפר קטן ששכן לאורך קו החוף הצפוני של ישראל,
במרחק קצר מצור, נחשפו שברי כלי חרס מוכתמים בצבע סגול וכחול שמקורו בחלזונות הארגמונים.
כלים אלו מתוארכים כבני 3,000 שנה – תקופתו של שלמה המלך.

מנסרת סנחריב

תקופת המקדש הראשון

בראשית המאה ה-18 התגלו בחפירות בנינוה גלילי חרס שעליהם כתב יתדות.
טקסטים אלו מתעדים את מסעות המלחמה של מלך אשור, סנחריב,
כולל המסע שערך נגד ישראל, ואת הכופר ששילם המלך צדקיהו כדי למנוע מתקפה על ירושלים.
לפי הרישומים האשוריים, תשלום הכופר כלל גם תכלת וארגמן, פריטים יקרי ערך.
רישום זה מחזק את ההבנה שהיה רק סוג יחיד, יקר מאוד, של תכלת בעולם העתיק,
שהיה משותף לישראל ולכל האומות הסובבות – תכלת מחלזונות הארגמונים.

חורבן נבוכדנצר

תקופת החורבן

מלך בבל הרשע נבוכדנצר החריב את בית המקדש הראשון והגלה את תושבי יהודה.
אבל הוא הותיר אחריו בארץ ישראל את ה”יֹגְבִים” (מלכים ב’ כה, יב), שעל פי המסורת היו ציידי החלזונות,
שמקצועם היה לתפוס את החילזון, מקורו של צבע התכלת,
ששכן לאורך החוף הצפוני של ישראל – “מסולמות צור ועד חיפה”.

מרדכי היהודי

תקופת גלות פרס

גם בתקופת השלטון הפרסי שימשה התכלת, לצד בדים יקרים אחרים, לצרכים מלכותיים.
“וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר” (אסתר ח, טו).
סצנה זו ממגילת אסתר הונצחה בפיוט המפורסם, שאותו קוראים בבית כנסת
לאחר קריאת המגילה:
“שׁוֹשַׁנַת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה: בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי:
תְּשׁוּעָתָם הָיִיתָ לָנֶצַח: וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר”